חיים עתיקים בגליל
ארץ הגליל היא הררית, ומשתרעת על שטח של 3000 קמ"ר. שני שלישים מהם הרים, ורק שליש אחד מישור.

חלק מן הגליל, היה מיושב כבר בתקופה הכנענית הקדומה.

באחת המערות שהיו משמשות מעון לאדם הקדמון, נמצאה בשנת 1925 בסביבות גינוסר שבגליל התחתון גולגולת שנחשבה בשעתה לגולגולת העתיקה ביותר של האדם הקדמון בארץ, והיא נקראה: האדם הגלילי. בינתיים נתגלו בעמק הירדן (ליד אפיקים) שרידי אדם מהקדומים ביותר בעולם.

בחלוקת הארץ
בימי יהושע נפל הגליל בחלקם של ארבעה שבטים: נפתלי במזרח, יששכר בקצה הדרום מזרחי, אשר במערב, וזבולון – בין שניהם. בתקופה מאוחרת יותר נדדו גם בני דן צפונה, והתיישבו בירכתי גליל העליון, על גבולו המזרחי של נפתלי. ואולם בהיות שבט נפתלי הגדול בין שבטי הגליל, ונחלתו הרחבה ביותר מכל הנחלות של שבטי הצפון, נקרא כל הגליל גם בשם: ארץ נפתלי, דוגמת הדרום, המכונה: ארץ יהודה.

ערי הגליל
אחת הערים החשובות בגליל בימי בית שני ואחריו, היא העיר ציפורי, שנקראה כך על שום ישיבתה בראש הר (מגילה ו.). תחום צפורי, שגבל עם עכו במערב ועם טבריה במזרח, כלל את כל מערבו של גליל התחתון, והיה בו מספר רב של ישובים עבריים חשובים, כגון: אושא, שפרעם, בית שערים ואחרים.

צפורי היתה עיר מבוצרת  וחשובה. בימי ר' יהודה הנשיא היתה מקום מושבם של הנשיא והסנהדרין, והיו בה תלמידי חכמים רבים ובתי כנסיות שונים שנקראו בשם בוניהם. חז"ל הפליגו מאוד בפוריותה של סביבת צפורי ואמרו: "ששה עשר מיל חיזור חיזור לציפורין הן הן ארץ זית חלב ודבש" (ירושלמי ביכורים א, יב)

בגבול הדרומי של תחום צפורי שכנה גבתא (היא קיבוץ גבת של היום), משם עבר הכביש את מעלול (נהלל של ימינו), וממערב לכביש הובילה דרך עתיקה לבית שערים, מקום מושב הסנהדרין לפני שעברו לצפורי, ומקום קבורתו של ר' יהודה הנשיא.
 
הגליליים- לוחמים ואנשי חירות
הרי הגליל הרמים והנישאים, אדמתו הפוריה, מימיו הזכים ואקלימו הטוב גידלו עובדים בריאים וחרוצים, עובדים רודפי שלום, אך גם עזי נפש וגיבורי מלחמה. הגליליים היו עובדי אדמה פשוטים שלא הצטיינו בלמדנות יתירה. הם לא הקפידו ביותר על לשונם, וגם התקשו בהיגוי נכון של האותיות ח-ה, ע-א, ולכן אסרו חז"ל על תושבי ערים אחדות בגבול הגליל לשמש חזנים, ועל כהניהם לשאת כפיהם בבית הכנסת, כי בקריאתה המשובשת היו מסרסים לפעמים את מובנו של הכתוב. לעומת זאת מעיד התלמוד הירושלמי כי "אנשי הגליל חסו על כבודן ולא חסו על ממונן" (כתובות ד, ט). ומפקד הגליל במלחמת החרות, פלביוס, מספר עליהם:

"היו הגליליים אנשי מלחמה מנעוריהם... ומעולם לא שלט מורך לב באנשים, ומעולם לא חסרה הארץ גברים יוצאים לקראת נשק". (מלחמות ג,ג,ב)

מימות דבורה, שהנציחה בשירתה את גבורת שבטי הגליל (זבולון עם חרף נפשו למות, ונפתלי על מרומי שדה – שופטים ה, יח) ועד קנאי הגליל בסוף ימי בית שני, ומגיבורי יודפת וגוש חלב במלחמתם ברומאים ועד גיבורי תל חי עזי הנפש בדור שעבר, היה הגליל ארץ לוחמים אדירים לחירותם וחרות מולדתם.

בייחוד מילאו הגליליים תפקיד חשוב בימי המרד ברומאים, והרבה מהלוחמים המפורסמים היו בני הגליל. קרבות המרד בגליל נמשכו שנתיים ימים (66-68 לספירה), והמבצר החשוב ביותר שבכל מבצרי הארץ היה יודפת שבגליל התחתון (כיום: ח' ג'פת על גבול בקעת בית נטופה.

אחרי חורבן ירושלים בשנית נמלטו לגליל רבים מפליטי יהודה החרבה, ועם חורבן ביתר (135 למניינם) נדדה לשם גם לשכת הסנהדרין. הגליל, אשר בגלל המעבר הקשה שבהריו הגבוהים נפגע מצבא האויב פחות מיהודה, היה למרכז התורה והחכמה במשך דורות מרובים.

בגליל העליון נמצאים שרידי בתי כנסיות מרובים במקומות כאלה, שגם בתקופת התלמוד כבר לא ידעו את זכרם. ביחוד מפורסמות הן חורבות בתי הכנסיות הגדולים והמפוארים שבכפר ברעם וגוש חלב ומירון הסמוכים לצפת, בירת הגליל בימינו.

                                

פסיפס בביה"כ העתיק בצפורי. צילום: יעקב סער, לשכת העתונות הממשלתית. קבר רבי יוסי בפקיעין.

בטיולי ג'יפים ניתן להגיע לקברו של התנא ריש לקיש שממערב לקיבוץ אילת השחר, בעומק השטח.
ניתן להגיע לקברים נוספים כמו רבי יהודה הנשיא שביער ביריה, ועוד.



ליצירת קשר: רועי 0546482770 או במייל: contact@tzafona.co.il

Created by Jewtech